נפל בקרב בעזה
בכ"ז בסיון תשס"ג , 27/6/2003

בן בתיה וינון
נולד בקיבוץ רשפים
בכ"ה בסיון תשמ"ב , 16/6/1982
התגורר ברשפים
שרת בחיל הים
יחידה: קומנדו הימי
התגייס ב27.3.2001
נפל בקרב
בכ"ז בסיון תשס"ג , 27/6/2003
מקום נפילה: עזה
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: קיבוץ רשפים
הותיר: הורים, שתי אחיות - רוני ולילך ואח - אביב

מ.א. 7124859
בן 21 בנפלו

קורות חיים:

ארז אשכנזי - "חלום עצוב של יופי שלא יחזור לעולם"

בן לינון ובתיה, אח לרוני, אביב ולילך, נולד ב-16.6.1982, בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן.
ביסודי למד בבית ספר "רימון", ותיכון ב"מוסד חינוכי גלבוע".
מאז ומתמיד התבלט ביכולותיו הפיזיות, היה שובב עם לב זהב, אך גם רציני, אחראי ומסור, שאף תמיד לשלמות והסתפק רק בהכי טוב.
כתלמיד היה ארז שקדן, סקרן, למדן, מתעניין, ותמיד תמיד חייב להבין הכול עד הפרט האחרון. ארז לא הכיר את הצירוף "אי-אפשר" - לא היה 'הר' שלא למד איך להזיז, עם כוח רצון, אמונה עצמית ועבודה קשה.
ארז היה המנהיג, המסמר בכל אירוע, הרוח החיה, המארגן שחשב הכול , וסחף את כולם בהתלהבות ובשמחת החיים שלו. אופטימי, תאב חיים ויודע למצותם עד תום, במסיבות, בטיולים ברחבי הארץ, טוב לב, חבר, עם חיוך שלא נגמר, וצחוקים, ושטויות קטנות, גדולות, שהיו שייכות רק לו.
היה ספורטאי מצטיין והתבלט בקבוצת הכדור-עף של הפועל בית שאן.
ארז היה "אדום" בנשמתו, מהאוהדים השרופים של הפועל תל-אביב, היה מגיע לשער 5 בבלומפילד שבת אחרי שבת, חי ונשם 'הפועל'.
באופן טבעי, כיאה לאופיו, חוסנו הפיזי והנפשי, התגייס ארז לשייטת, עבר מסלול ארוך ומפרך והפך ללוחם.
ארז עמד להתחתן עם חברתו בשנים האחרונות ואהבת חייו - מלכי.
ארז נפל ב-27.6.2003, בקרב ללכידת מבוקשים בעזה.
"אבא, לפעמים הולכים לקרב ולא חוזרים" כך אמר. ארז לאביו באחת משיחותיהם הרבות. ולא ידע כמה מילותיו קולעות.
אמו מספרת שבשבוע שקדם לנפילתו, היה ארז לחוץ מאוד (עקב האימונים והתפקיד החדש שהוטל עליו), וכמעט שלא הצליחה לדבר איתו. באחת השיחות האחרונות שלו איתה, הוא אמר לה שלא תדאג לו, שרק תשמור על מלכי.
כותב מפקדו: "אני לא מצליח להבין וזה לא נתפס איך מישהו הצליח להוריד ממך את החיוך שלעולם לא ירד לך מהפנים... החיוך הזה שתמיד שמר על כולם.
אני לא אשכח את הרצון הזה שלך תמיד לארגן הכול, את האכפתיות שלא נגמרת ולא משאירה לחבריך ברירה, והם ממשיכים אחריך...."
חבריו לצוות: "...ארז תמיד דאגת לכל: להביא, לקחת, לארגן, לסדר, לבשל לחבר'ה ולעשות את העבודות השחורות. תמיד ידעת לדבר עם כולם, מהמפקד הכי בכיר ועד החייל הכי זוטר, ידעת להגיע לליבם כך שלא יכלו לסרב לך. בשבילנו רצת, ארגנת, וסדרת הכול בשביל הצוות, שמעכשיו כבר לא יהיה שלם בלעדיך. היית לוחם ומפקד, הלכת קדימה, וגם במבצע הזה היית לפנינו עם הכוח הראשון, וכשהגענו, הבנו שהנורא מכל קרה - שאתה אינך.

חברתו (אשתו לעתיד): "איך נפרדים מדבר מושלם כזה... אומרים שאת הטובים לוקחים, אז אולי הייתי רוצה לבקש שתהיה פחות טוב ותישאר פה איתי, איתנו, חי!"