נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"א בכסלו תשל"ה , 4/12/1974

בן הלינה וברוך
נולד בחיפה
בכ"ח באדר ב' תשי"ד , 2/4/1954
התגורר בדורות
שרת בחיל הים
יחידה: קומנדו הימי
התגייס בנובמבר 1972
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"א בכסלו תשל"ה , 4/12/1974
מקום נפילה: הים התיכון
באזור הים התיכון
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול

מ.א. 2173771
בן 20 בנפלו

קורות חיים:

בן ברוך והלינה. נולד ביום כ"ח באדר ב' תשי"ד (2.4.1954) בחיפה. את ימי-ילדותו בילה בבית אמא וכאן קיבל את ראשית חינוכו וכאן עוצב אופיו. חרף בדידותה ובידודה ידעה אמו להעניק לו במסירות ובאהבה את כל מה שדרוש היה כדי לתת לו ילדות מאושרת. בהגיעו לגיל עשר, ומתוך דאגה למסגרת בונה ומעצבת כוון אורלי לקיבוץ דורות כילד-חוץ בתשלום מלא שהגיע בעבור חינוכו והחזקתו. תודות למשפחת גונן, המשפחה החונכת בקיבוץ, שבה נתקבל כבן-משפחה בחום ובאהבה, התערה עד מהרה בחיי המשק והשתלב בחברת בני הקיבוץ, כאילו היה אחד מהם. הוא הקסים את חבריו ואת חברותיו בנפשו ששפעה רגישות וטוב-לב ובנועם-הליכותיו. בגיל 18 התקבל אורלי כחבר קיבוץ מן המנין-כשאר בני כיתתו.
אחרי מותו של אורלי ציירה את דמותו אחת מבנות-כיתתו בדברי-שיר: "לחשוב על אורלי / זה לחשוב על חיוך, / זה לראות בלורית ענקית, / זה להיזכר בידי זהב, / זה להרים ראש 190 מעלות לגובה, / זה לחוש בגוף אתלטי מיזע, / זה ללמוד על טוב-לב בלי גבול, / זה להבין חן-נעורים מהו, / זה לתפוס שהתייתמנו מתמצית / של יופי וחיוניות". משסיים אורלי את לימודיו בבית-הספר האזורי בשער הנגב, היה עליו להחליט על עתידו בצה"ל. הוא בחר בדרך קשה מאוד : התנדב, יחד עם בני-משק אחרים, לקומנדו-הימי.
הוא חויל בנובמבר 1972 והתחיל במרץ לדלג על פני כל המשוכות שבמסלול היחידה. עבר קורס-מ"כים, קורס-צניחה וקורסים לצלילה בים. ואז פרצה מלחמת יום-הכיפורים, ואורלי 'נתקע' באמצע אחד הקורסים ולא שותף בקרבות בחזית - דבר שגרם לו הרגשת-תסכול קשה. הוא כבר היה רב-טוראי, ובקרוב עמד לקבל דרגות סמל וסמל-ראשון. הקורסים והאימונים המפרכים נתחדשו במלוא הקצב, ואורלי עמד בכל התלאות ומילא את כל שהוטל עליו בנאמנות ובדייקנות.
במכתבים לאימו אשר עמדה בראש מעייניו הביע את דאגתו אליה ומה יהיה פן יפגע והיא תיוותר לבד.
"אורלי בלט בכושרו האישי וגילה כושר-מנהיגות, וכבר בשלבים המוקדמים התחלנו בשייטת לתכנן לו מסלול קידום לקצונה ולפיקוד", מעיד מפקדו. ואולם, התקוות והתכנון נגדעו בראשית הדרך, לאחר סיום המסלול ולאחר הסמכתו כלוחם. באחד האימונים בים-חיפה נפל אורלי במילוי תפקידו. מספר דקות לפני היציאה לאימון עוד הספיק להתקשר לאימו ולהביע דאגה ואהבה.
ביום כ"א בכסלו תשל"ה (4.12.1974). גופתו נמשתה מהים והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול.
עם נפילתו, הותיר מאחוריו בני מחזור (י"ב) אוהבים ומגובשים אשר שמרו על קשר הדוק עם אימו-הלינה הופמן עד לפטירתה ב 2003.

בני המחזור הפיקו סרט תיעודי בשם:"קשורים", אשר מתאר בין היתר את סיפור מותו בתאונת צלילה של אורלי, וכן את סיפור חייה המרתק של אימו-הלינה הופמן. הסרט הוקרן הן בערוץ הראשון של הטלויזיה והן בערוץ 2.