נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ז בכסלו תשמ"א , 25/11/1980

בן ברוריה ודן
נולד במשמרות
בב' בשבט תש"כ , 31/1/1960
התגורר במשמרות
שרת בחיל הים
יחידה: קומנדו הימי
התגייס בפברואר 1979
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ז בכסלו תשמ"א , 25/11/1980
מקום נפילה: הים התיכון
באזור הים התיכון
מקום קבורה: קיבוץ משמרות
הותיר: הורים, אח ושתי אחיות

מ.א. 3307673
בן 20 בנפלו

קורות חיים:

אבשלום (אבשי) חנוך בן ברוריה ודן נולד ב- 31.1.60 בקיבוץ משמרות. שנים ראשונות בביה"ס במשמרות. ילד שובב, אוהב ספורט, רצון לנצח תמיד, להיות הכי טוב. המשיך את לימודיו בביה"ס בגבעת-חיים, שנה בביה"ס החקלאי בפרדס-חנה וסיים את חוק לימודיו בביה"ס חוף-הכרמל בקיבוץ מעגן-מיכאל. היה נער חסון, תוסס ומלא שמחת-חיים.
מגיל תשע התאמן בג'ודו, ב"מכון גדי" בתל-אביב. במשך שמונה השנים שבהן התאמן, היה אלוף המכון במשקל שבו התחרה. בגיל שש-עשרה הצטרף לנבחרת ישראל בג'ודו. ההתעסקות בענף ספורט זה הקנתה לו שליטה עצמית, כח סבל, בטחון עצמי והתמדה, תכונות אשר ללא ספק עזרו לו במסלול הצבאי הקשה שבו בחר. יחד עם זאת היה נער רגיש, אוהב טבע, בעלי-חיים, אהב לעזור לזולת, ישר, בעל מצפון וגם שובב ואוהב מעשי קונדס, טיולים, מחנות, הרפתקאות, רכיבה על סוסים, שירה, פריטה על גיטרה. היה בחור יפה תואר, אהוב על הבנות, חבר טוב לבנים. בגיל שבע-עשרה עבר קורס צלילה באילת ומאז החליט על ייעודו בצבא.
אבשי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1979 והתנדב לקומנדו הימי. במשך קרוב לשנתיים עבר אימוני חי"ר בכל הרמות ולאחריהם אימונים ייעודיים ליחידתו שכללו שחיה, צלילה, צניחה והפעלת כלי-שיט מסוגים שונים בתנאי לחץ גופני ונפשי קשים ומיוחדים. בכל אלה עמד בהצלחה רבה. כן עבר השתלמות בנושא תת-ימי מיוחד והצטיין בו ביותר. בתקופת מסלול האימונים המפרך אף קודם בדרגה והוענקה לו דרגת סמל ראשון. בסיום הקורס הוסמך כלוחם.
היה קשור מאוד לקיבוץ, את רוב זמנו הפנוי בחופשותיו מהצבא היה מקדיש לעבודה בשדה ובמיוחד בכותנה. ביום י"ז בכסלו תשמ"א, 25.11.80, נפל סמל ראשון אבשלום בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו, קיבוץ משמרות. הניח הורים, אח ושתי אחיות.
במכתב תנחומים עמד מפקדו על תכונותיו המיוחדות של אבשי כלוחם מן השורה ועל תרומתו ליחידה. ובסיום כותב: "...אנחנו יודעים שאבשי פשוט הלך עד הסוף, בדיוק כמו שאנחנו לימדנו אותו, ובעצם בדיוק כמו שהוא הגיע אלינו, הוא פשוט היה עקשן ולא היה מוכן לוותר...". וחבריו ליחידה הוסיפו: "...ההומור תמיד אפיין את אבשי, ולא קרה שתפסנו אותו בלי בדיחה או הערה...".
"...אבשי משול לים. לא מספרים, אלא חיים אתו ולידו. לומדים להבין את הדינאמיות הבלתי נפסקת, את הרצון להצליח ועד הסוף. את היכולת לחרוק שיניים ולעמוד במאמצים שלפעמים נראים בלתי ניתנים להשגה. את העדנה והרוך שמסתתרים מאחורי קבוצות השרירים, את ההליכה המתנדנדת ואת אוצר המלים שהיה שייך רק לו. אבשי והים כרתו ברית. מן סיפור אהבה שנגמר כל כך עצוב. ברית נצח".

עץ על שמו ולזכרו ננטע מטעם המחלקה להנצחת החייל ב"יער המגינים".