נפל בפעילות מבצעית באנצריה
בג' באלול תשנ"ז , 5/9/1997

בן אילנה ואליהו
נולד בתל אביב
בי' בתשרי תשל"ו , 15/9/1975
שרת בחיל הים
יחידה: קומנדו הימי
התגייס באפריל 1994
נפל בפעילות מבצעית
בג' באלול תשנ"ז , 5/9/1997
מקום נפילה: אנצריה
באזור לבנון
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול


מ.א. 5162822
בן 22 בנפלו

קורות חיים:

צבי גרוסמן בן אילנה ואליהו. נולד ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ו, (15.9.1975) בתל אביב.
תאום לליאור ואח לאיריס.

צבי למד בבית-הספר היסודי 'משה הס' ובתיכון 'אורט סינגאלובסקי' בתל אביב, במגמת אלקטרוניקה. במהלך לימודיו בתיכון קיבל תעודות הצטיינות בלימודים ובספורט.

כבר בילדותו החל לעסוק בספורט, אחד מתחביביו הבולטים. בגיל 12 החל ללמוד קראטה והגיע להישגים מרשימים בתחום זה: צבי כ"כ בלט בתחום שבאחד מאימוני הקראטה נכח הקראטיסט ושחקן הקולנוע צ'אק נוריס וצפה באימון שהשתתפו בו כל הדרגים הגבוהים, לקראת סוף האימון פנה למאמן הקבוצה, הצביע על צבי ואמר כי היה מרוצה במיוחד מצבי וכי הוא צופה לו עתיד מזהיר בענף.

הנאה מיוחדת שאב מאימוני הריצה והשחייה, צבי הקדיש שעות ארוכות להעלאת רף הסיבולת והשתתף במרתונים ותחרויות ריצה רבות. תחביבים נוספים שטיפח צבי היו ציור ועבודה בעץ. בנוסף, בורך בכישרון כתיבה יוצא דופן. בעיזבונו נמצאו מכתבים המתארים את חוויותיו, מציירים בעושר לשוני נדיר ובחריפות לשון תמונה מרתקת, המלמדת על עולם פנימי שופע מקוריות, הומור ודמיון;

באחד ממכתביו בצבא כתב: "אני בסטי"ל עכשיו. ערב. (אני נמנע מלציין שעה ותאריך, את בטח יודעת למה. נחמד פה). ...טוב, אז התחלתי לטייל באגפים השונים ולעבור ממדור למדור, לאורכו ולרוחבו, מהחרטום לירכתיים ומדופן לדופן: ואת יודעת מה, "קופסת המתכת" האדירה הזאת, שצפה לה בשלווה כזאת על המים - חיה ונושמת, פשוט שוקקת חיים, כולה מוארת מבפנים (כמה שהיא חשוכה מבחוץ, אפלה), חיילים עסוקים - כל אחד בתפקידו (אבל בלי לחץ), ובחדר מבפנים - לב ליבו של הסטי"ל ושל הטיול בכלל; נמצאת כל ה'קודקודיה', כל האנשים החשובים; מרובי ברזלים על הכתפיים, שמעסיקים את פדחתם שעות נוספות, וזה ניכר בגדול בתזוזת הכוחות בשטח, ואילו בקטן יותר - בתזוזת נקודות אור על צג המכ"ם - לפי רצון האצבעות המורות של אותם 'ברזלנים'. זה נראה כמו משחק שחמט רב משתתפים של טובי המוחות שמזיזים במחי יד את חיילי העץ המגולפים, על משטח שיש משובץ, בשאיפה לנצח ולהגיד בסוף, במתיקות שפתיים, את ה"מט" המיוחל. רק שלמשחק שחמט זה אין קהל ואין פרסום, ובסוף גם לא מקבלים פרסים, אבל היריב הוא כמעט תמיד קבוע ותמיד מפסיד, ולמרות זאת הוא חצוף (חוצפן, טוב?!), מספיק להמשיך ולהזמין אותנו לעוד התמודדות, לעוד קרב איתנים (כשאנו יוצאים, כמובן, עם ידינו על העליונה!)..."

ב-6 באפריל 1994 התגייס צבי לצה"ל והתנדב לשרת בקומנדו הימי (שייטת 13).
כבר בטירונות הצטיין ובלט כלוחם מבטיח. בסיום קורס מ"כים קיבל חניך מצטיין, הצטיינות זו אפיינה אותו לאורך כל המסלול הקשה.
בחודש נובמבר 1996 סיים קורס קציני חי"ר ועבר השתלמות מפקדי צוותים ביחידה, שבסיומה קיבל צוות לוחמים עליו פיקד עד לנפילתו.

מפקד השייטת בשנת 1997, א.ג: "מיד עם הגיוס התגלה צבי כבעל יכולת טכנית מעולה ויכולת הבנת מערכות ומכשירים נדירה. לרגע לא ישב במנוחה. בשעות רגיעה (ובשייטת יש מעט מאוד כאלה, בייחוד בתקופת המסלול) ראית את גרוסמן שוכב וקורא או "מתעסק" במשהו: פירק מכשיר או הרכיב סכין והתאים לה נדן, חרט הקדשה על מגן ללוחם המשתחרר משירות או ניסה למצוא פתרון אישי לתפעול של כלי נשק שלא ממש מותאם לאיטרים. כן, גרוסמן היה איטר וממש בכה בדמעות כאשר נאמר לו כי הוא יהיה מפעיל 203 – ולא מא"ג שכל כך רצה. הארון שלו ביחידה היה כמו מוזיאון. כאשר כולם חוזרים מאימון או פעילות ומבצעים את השטיפות הנדרשות לצורך שמירת ואחזקת הציוד ברמת הנדרש, גרוסמן היה שוטף ומנגב ומקפל ותולה ומייבש ועד שלא היה בטוח כי הציוד האישי שלו מטופל בשלמות לא היה עוזב את המקום. הכל מסודר ו"משופצר" ותלוי על פי סדר נכון. אינני יודע איך הגיבה אימו כאשר נודע לה כי ארנק מעור נחש שאהבה הפך לכיסוי דסקית של בנה...! כזה הוא היה. ייתכן וביחידה אחרת היו לועגים לשאיפה האולטימטיבית שלו לסדר ולשלמות, אנו הערכנו אותו ואהבנו אותו. והשנים עוברות, והחניך הצנוע, השתקן והמעט מופנם הפך להיות לוחם מעולה, מאותו הסוג שמפקדי יחידות וצוותים נאבקים כי יהיה אצלם בצוות וביחידה. הוא מתפתח ומפתח את עצמו. בכל שעה פנויה הוא רץ ושוחה ומביא את עצמו לסדרה של הישגים אישיים מעולים. אם הייתי צריך להגדיר את גרוסמן הייתי אומר כי הוא פשוט שאף לשלמות. בכל רגע פנוי הוא המשיך להתאמן בעצמו. המשיך לרוץ גם בחופשות. בדרך לחופשה עוצר בווינגייט ועושה לבדו מסלול כושר קרבי. בקורס מפקדי צוותים, בו אין רגע פנוי, שומעים אותו חבריו לקורס ממשיך בשעות הלילה (כאשר כולם במיטות) לעשות כפיפות בטן וכפיפות ידיים. קורס קצינים הוא סיים כהמשך טבעי למסלול בהצטיינות. אז התגלה גם כמפקד מצוין. בלי הנחות ובלי קומבינות. תמיד דרש מעצמו יותר מאשר מחייליו. דוגמא אישית במשמעות הנעלה ביותר של המובן. מפגין תמיד נורמות אישיות שגם הטובים בלוחמים מתקשים לחקות. כושר גופני עילאי, נחישות ומשמעת ברזל. משקיען ללא פשרות."

אלוף יואב גלנט: "המחשבה על צבי וההתעמקות במראה פניו ודמותו מחזירה אותי אל פעילויות מבצעיות משותפות ואל אימוני הכושר המאומצים בהם בלט צבי גם בין חבריו הלוחמים. בדמיוני אני נזכר בשיחות ממושכות עם יוסי קורקין, אז מפקדו בפלגת ההדרכה, אשר היה מתאר בפניי במשך דקות ארוכות את סגולותיו של צבי: לוחם בעל כוח והתמדה אדירים העושה ימים כלילות, בימי החול ובשבתות לשיפור יכולותיו, ציודו והישגיו. צבי ניחן ברצינות, בהתמדה ובנחישות ללא מיצרים, ועם זאת היה בעל חוש הומור וחיוך שובה לב. צבי היה כל שמפקד יכול לבקש מפקודו, כל שצוות לוחמים יכול לבקש ממפקדו: נחוש, קר-רוח, מנהיג בקרב וחבר בשעות הפנאי."

תא"ל רם רוטברג: " המבט - אני פגשתי בעיקר את...המבט. המבט שהוא הכל. המבט של אדם, לוחם ומפקד אחר...חד יותר, בהיר יותר, נותן מרצונו יותר, דורש יותר. מבט של שובב נעורים עם אחריות לחיי הלוחמים בצאתם לקרב. מבט של תכנון מעמיק וירידה לפרטים וכן מציאת פתרונות חדשים, של אנרגיות עצומות ורעב יצירתי בלי גבול. מבט של אי התפשרות מחד, אך פתיחות ומוכנות ללמוד מאידך. מבט שמחייב אותך, המפקד, לרצות להיות טוב יותר ולזכות בהערכתו של צבי. מבט של אחד מטובי קציני הקומנדו הימי. התרגשות - התרגשתי כשראיתי את המבט, היה לי ברור שאתו...אנו הולכים עד הסוף. היה לי ברור, ובהבזק של שנייה ידעתי שצבי הוא הנבחר. צבי יוביל, צבי ינהיג, על צבי אפשר לסמוך ! את צבי נפתח בהמשך מעלה הפיקוד. בגמר המפגש הקצר שאתו סא"ל יוסי קורקין מפקדו ואנוכי מסתכלים האחד בעיני חברו ומחייכים אחד לשני. שנינו ידענו למה. הקצין הצעיר הזה, אחוז תעוזת הנעורים, רצון אין סוף ויכולות אין קץ כבש את ליבנו ביעף. אני מצדיע למנהיג שנועד לגדולות".